גידול סחלבים

בשנת 2004 החלה "סולו שתיל", ה"אימא" של משתלת אזור, לגדל סחלבים. בזכות מחקר מעמיק, פיתוח וצבירת ניסיון, עלה הפרויקט והצליח – וכיום מתגאים ב"סולו שתיל" ב- 20 דונם חממות סחלבים ו- 15 דונם צמחי בית. "סולו שתיל" ומשתלת אזור מתמקדות ומתמחות כיום בשני קווי מוצרים עיקריים בתחום הסחלבים, אשר מיועדים לשיווק בארץ ובחו"ל: דנדרוביום ופלנופסיס.

 

משפחת הסחלבים הפכה לפופולארית בישראל ובעולם כולו, אך עד שנת 2003 השוק כמעט ולא היה קיים בישראל. הסיבה המרכזית הייתה תדמיתו היוקרתית של פרח הסחלב, ומחירו הגבוה ביחס לפרחים אחרים. לפרחי הסחלב היסטוריה תרבותית עשירה, שתחילתה עוד במאה ה 18, וכבר אז נחשב הסחלב לאצולת הפרחים ועלותו הייתה בהתאם. בעשורים האחרונים המחירים הפכו נגישים ועממיים יותר לצרכן, אך מעמדו האצילי של הסחלב נשאר כבעבר. הסיבה למהפך היא פיתוחה של שיטת תרבית הרקמה אשר מבוצעת ע"י מעבדה. השיטה אפשרה ייצור כמות עצומה של שתילים, ללא מוטציות כמעט.

תנאי גידול בחממה

גידול הסחלבים מתבצע ע"י הדמיית תנאי החממה לתנאים האקלימיים של אזור הגידול הטבעי שלהם. יש צורך בהקפדה בכל שלבי הגידול, על מנת להגיע למוצר איכותי. לאחר קבלת השתילים מתרביות הרקמה, מתחיל הגידול אשר נמשך בין שנה לשנתיים, בהתאם לגודל הסחלב המבוקש לשיווק.

תנאי גידול בחממה

 מוצאם של הסחלבים הוא מהאזורים הטרופיים, אך כיום ניתן למצוא אותם בכל היבשות והם גדלים באזורים בעלי טופוגרפיה ותנאים אקלימיים שונים. משפחת הסחלבים כוללת כ- 600 סוגים ומעל 20 אלף מינים במגוון רב של צורות וצבעי פרחים . לסוגים ולמינים השונים יש דרישות שונות לגידול ופריחה , בהתאם לסוג ולמין הסחלב. בדרך כלל יש צורך בבקרה של לחות, אור, טמפרטורה ואוורור.

 

מיני הסחלב אשר טופחו למטרות מסחריות, הם בעלי חיי מדף ארוכים ויכולים להגיע עד למספר חודשים. גם חיי המדף של הפרחים הקטופים, ארוכים יחסית לפרחים אחרים. מקור השתילים מזרעים, ייחורים ובעיקר מתרביות רקמה. הסחלבים מוגדרים כצמחים עשבוניים רב שנתיים. ישנם סוגים אשר גדלים בקרקע או כאפיפיטים על גבי עצים, ויש גם בעלי בצלים או קנה שורש. אופי הצימוח שלהם יכול להיות שרוע, זקוף או מטפס. הסחלבים משמשים כפרחי נוי וכעציצים פורחים ובארצות טרופיות ניתן לראותם גם בגינות נוי ובחצרות פנימיות (פטיו).